האסטרטגיה של ממשלת נתניהו-ליברמן-ברק כולה אימוץ המשל על היהודי בגולה המאוים על ידי הפריץ וכלבו, ועושה ככל יכולתו כדי לדחות את העימות. כשהוא נשאל מה הוא רוצה להשיג, הוא משיב שמי יודע - אולי בינתיים הפריץ או הכלב ימותו...
אובמה חייב להצליח בכמה חזיתות תוך שנתיים, כדי להיבחר שנית. החזית העירקית, האיראנית, האפגאנית, והמשבר הכלכלי. בעירק תיגבור הכוחות הצבאיים לפרק זמן קצוב, והסכם חשאי עם איראן, סוריה וסעודיה - מאפשר יציאת הכוחות האמריקאיים תוך שנה. בעירק יש שנאה כלפי ארצות-הברית, שום חברה אמריקאית לא מצליחה לקבל חוזים מהשלטון העירקי, ולאחר יציאת החיילים האמריקאיים צפויות שנות בצורת רבות לאמריקה בעירק.
באפגניסטן החליט אובמה לחזור על אותה טכניקה. הוא מתגבר את הצבא תוך הקצבת זמן ליציאה מהמדינה. ההבדל הוא שבאפגניסטן אין הסכמה של האמריקאים עם איראן או פקיסטאן, שבלעדיהן אין הסדר באפגניסטן. על תוצאות הכיבוש באפגאניסטן מרחף סימן שאלה, וייתכן שהתוצאות יכו באובמה.
לגבי איראן התכנית עובדת היטב, וסביר כי החרפת העיצומים הכלכליים והצטרפות רוסיה וסין לאסטרטגיה האמריקאית תגרום לאיראן לאפשר פיקוח הדוק תמורת הסכמת המדינות הגדולות להעשרה גרעינית באיראן לצרכי שלום בלבד. ניטרול סכנת החימוש הגרעיני של איראן תהפוך את ישראל לבעלת חוב קיומי לאובמה.
הסיכסוך הישראלי–פלסטיני אינו בשורה הראשונה של מטרות המימשל. הוא חשוב, כי בלעדיו לא תהיה תמיכה של המדינות המוסלמיות הסוניות - ובעיקר סעודיה ומצריים - באסטרטגיה האמריקאית בעירק, איראן או אפגניסטן, ועוד בעיות משנה כמו לבנון או טורקיה או סוריה. סעודיה ומצרים מתנות את תמיכתן בפתרון הסכסוך באזור, ובמימוש מפת הדרכים האמריקאית - שעצם שמה הפך למוקצה מחמת מיאוס לממשלת נתניהו.
מכאן הלחץ שלא ייפסק של מימשל אובמה על ממשלת נתניהו להגיע הסכמי שלום.
נתונים אלו ידועים היטב לנתניהו, הבונה הכול על כישלון אמריקאי באחד הנושאים החשובים, שימנע את בחירתו מחדש של אובמה. אם תוך שנתיים לא יצליח אובמה לכפות על נתניהו הסדר, הוא לא יוכל לעשות זאת בשנת הבחירות. נתניהו עושה הכול למשוך זמן, כדי למנוע כל הסדר בשנתיים הקרובות.
הסיכוי לכישלון של אובמה בנושאים הלאומיים גדול. פרט לאפגניסטן, גם יציבות בעירק לא מובטחת, והאיראנים יכולים תמיד להתנהל כמו ישראל, היינו כמו המשוגע האזורי. פעולה צבאית נגד איראן לא תהיה קלה כמו הפעולות בעירק או אפגניסטן. קוריאה וויאטנאם הפילו נשיאים אמריקאים. אובמה יודע זאת, וייזהר מוויאטנאמיזציה של איראן.
בחזית הכלכלית יש סיכוי סביר לכישלון המדיניות של המימשל. בפגישה שהתקיימה בבית-הלבן בין הנשיא לבין מבקריו משמאל, התברר כי אובמה בחר להמשיך במדיניות ההון הגדול. בדיווחים על הפגישה מכמה ממשתתפיה, בעיקר רוברט קוטנר - שר העבודה בעבר, ופול קרוגמן - חתן פרס נובל לשלום, הם כתבו זאת בצורה ברורה. אובמה לא ינהיג רגולציה בוול-סטריט, ימשיך לחלץ חברות גדולות בלי הלאמה, ויעשה הכול לשמור את הקפיטליזם האמריקאי כפי שהיה.
ניהול כלכלי זה כמעט מבטיח כישלון המימשל בפתרון המשבר. פרנקלין דלנו רוזבלט, שהלך בשנתיים הראשונות בדרך של אובמה וחשש מפגיעה בהון הגדול, עשה תפנית בשנה השלישית לכהונתו כשראה כי מעשיו לא מסייעים, ושבר שמאלה, בהעדפת בעלות המדינה על בעלות פרטית. אובמה אינו רוזבלט, והוא לא הולך בעקבותיו.
כישלון כלכלי של הנשיא, בתוספת אי הצלחה באיראן ואפגניסטן, יכולים להעלות לנשיאות אפילו את שרה פיילין. מי שלא ייבחר, מבחינת נתניהו הוא ישיג את מטרתו. הפריץ והכלב ימותו, ויפסיקו לאיים על ישראל בסוף המלחמות.