איתי אשכנזי (הבן של), בן 30 - וכבר מנהל עסקים חובקי עולם של מיליונים רבים בתעשיות הביטחוניות של צה"ל, בפרט בחברת אירונאוטיקס. אביו, גבי אשכנזי, בזמן התפר הקצר בין עזיבתו את תפקיד סגן הרמטכ"ל באמצע 2005 לבין מינויו למנכ"ל משרד הביטחון ביולי 2006 - ידע לטוות במהירות מדהימה קשרים עסקיים ענפים עם טייקונים-בחסד-משרד-הביטחון, שמרננים שהעבירם לבנו. 
האם מדובר בגאונות עיסקית יוצרת מדהימה, ברוח רוקפלר והנרי פורד, או יכולת המצאתית נדירה בנוסח ביל גייטס?.. או שמא בהנחה העסקית, שקירבה לראשי משרד-הביטחון ומשרדי ממשלה אחרים, תזרים לעסקיך את צינור הכסף ממיסי האזרח?  מה היה סוד קסמו של ברק, שתוך שנתיים-שלוש צבר מיליונים רבים כאזרח, ונהנה כיום בראוותנות מוחצנת מכל מנעמי החיים - החל ממגדלי אקירוב וכלה בסוויטות מלכותיות בפריז?...

מכל מקום, שניהם נחשבים כרגע, בעיני אנשים רבים בעולם, כפושעי מלחמה. ניזכר בדן חלוץ, מחריב תשתיות לבנון שבפקודתו נהרגו יותר מ-1000 אזרחים (באמתלא של לוחמה בחיזבאללה), ששקד לסחור במניותיו עם תחילת ההתלקחות.
מה מאפיין פושע מלחמה ופושע כלכלי ישראלי? קוצר הרוח התפעולי, הכמו-עיסקי. כאן השטניות מגולמת בתחושת הזמן האישי: הזמן דוחק, הזמן יקר, הזמן הוא כסף, הרבה כסף,  ומה לנו ולשיקול מוסרי כלשהו - מול המומנטום המהיר? ניתן לסמוך על כך שאת מלאכת המכחישנות יעשו כבר האדונים ממשרד החוץ. גם בהתנחלויות כך: בונים במהירות, סוללים, מתפעלים ציוד כבד, הכל בנחפזות, ומה לנו צערם וכאבם של הניפגעים? שלא יפריעו לנו, שיסורו מהדרך. איך אמר דן חלוץ? הטלת פצצה בת טון על אזרחים היא לגביו מכה קלה בכנף המטוס.  גם המהנדס שתכנן את גשר כפר המכבייה, שקרס תוך הרג, היה איש נחפז, מרצה עסוק בטכניון, מדבר במהירות, בלשון תפעולית. גם המהנדס שתכנן את אולמי וורסאי בירושלים, שקברו תחתם עשרות אנשים. מה לנו לזוטות, לשיקולים רב מימדיים, למערכות מורכבות? נחתוך וניגרוף, ותוך כדי כך נשליך מאחרי גווינו אלפי שנות ציויליזצייה.

אותה תחושת זמן מהירה מתבטאת גם בהזלגת זמן ענקית, בשחיקה ובסחבת איומה של זמנם של האזרחים שאינם קרובים לחוגי הכוח. זהו רצח זמן לשמו - והרי זמן הוא הנכס היחיד שאין לו תחליף, אין לקבל חזרה אף שבריר ממנו. פני החברה כפני האדמיניסטרציה הבירוקרטית שלה, וזו בישראל מושחתת, ומאפיינה העיקרי – סחבת ורצח זמן. המוני ישראל משתרכים בפקקים איומים בצירי התנועה הלא מתפקדים, בהיעדר רכבת קלה ורכבת תחתית, בעוד שלרשות גוזלי-זמן-חייהם עומדים מנחות מסוקים. גם "שיחות השלום" הם נושא למלל אין סופי כבר 41 שנה. 
הרס זמנו של הזולת הינו למעשה תצורה מקרבנת. ובישראל אכן שכיחה עריכת רצח אופי מקרבן לקורבנות פריעה, תוך הצגתם כפגע רע - החל מהפלסטינים הנצורים ונהרגים בעזה, המשך באלו שקניינם הקרקעי ניגזל, וכלה בהתעמרות והתזת אשמות בנכים הפונים לביטוח לאומי, אלה שאינם משלמים שוחד כמובן.

ומול הנהי המזוייף של המקרבן, ברוח מכחישנות קראדז'יץ' ומילושביץ' ("החמאס התחבאו מאחורי עגלות תינוקות... מנעו מהזקנים והילדים להתפנות לאחר קבלת התראות צה''ל... מילכדו בתים, מוסדות ציבור ומסגדים וירו משם"...). אף שנחשף שהחמאס חמק מכל מגע עם צה"ל - יש לזכור: גם כייס שניתפס על חם מציף אותנו במלל מכחישני. אין זה תפקידם של אנשים הגונים להתעסק עם מלל זה. לשם כך קיימים השופטים בטריבונאל הבין-לאומי בהאג - הם מכירים היטב את החומר האנושי הנדון, ואת סוג המלל שהם מפיקים. הם שבנויים להתעסק איתם, בהכירם את הברנשים הללו היטב.