ניר חפץ, יועץ התקשורת של ראש הממשלה, אמר השבוע לקצינה בדרגת רב-סרן בלשכת ראש-הממשלה כי "לא כל מי שמגישה קפה צריכה להשתתף בדיונים", והוסיף "תקפצי לי". הסיבה לחילופי הדברים הייתה דווקא בגלל שחפץ התיישב בכסא של הקצינה שיצאה לרגע מן החדר. כששבה, ביקשה לחזור ולשבת במקומה, ואז הגיב חפץ במילים "תקפצי לי". זה לא קרה בעת דיון חברי בפינת הקפה, אלא בדיון רשמי של הצוות בלשכת ראש הממשלה.
מה עשו הסובבים? על פי הדיווחים שום דבר, כלום, נאדה, שתקו והמשיכו בישיבה כאילו כלום. ובאמת, מה בכלל קרה? בסך הכול העירו לקצינה צעירה שהיא צריכה לתת כבוד לגבר שבחבורה. מה הפלא שאנחנו נראים כמו שאנחנו נראים, אם זו התגובה המיידית של יועץ ראש הממשלה לתקשורת? מה הפלא שלמרות כל החוקים, התקנות והנהלים בדבר שוויון בין נשים וגברים - המציאות מעידה על פערים שלא מתכווצים עם השנים?
חפץ מצידו אמר כי הדברים נאמרו ברגע של כעס, כי מעולם לא התבטא בסגנון שוביניסטי, וכי הדברים האלה הפוכים לחלוטין מעמדותיו בנושא. אבל זה בדיוק העניין. אולי הדעות שהוא משמיע לעצמו בקול רם הן דעות נאורות, שוויוניות, אבל בתוך תוכו, ממש כמו רבים אחרים בחברה הישראלית, ניר חפץ הוא שוביניסט, ובעיקר איש קטן.
הקצינה הצעירה, לעומת זאת, לא הייתה מוכנה לשתוק, ועוד יותר לא הייתה מוכנה לקבל את שתיקת הכבשים של הסובבים, והוציאה את העניין אל הציבור. שנשפוט אנחנו. כל הכבוד לה. היא לא מוכנה למחול על כבודה, סתם כך, בפני איזה גבר קטן שבסך הכול מוכר שטיקים לעיתונות. מסתבר שגם קצינה צעירה, שלעיתים גם מגישה קפה, יודעת לייצר כותרות.
מה צריך ראש הממשלה לעשות בעניין? משהו! הוא פשוט צריך לעשות משהו – להגיב, להתנצל, לנזוף, כל דבר - רק לא לשתוק. כי השתיקה של ראש הממשלה מעידה על הסכמה – עם התוכן ורוח של דבריו של חפץ.
ועוד כדאי היה שראש הממשלה ישקול האם זה האיש שכדאי שייעץ לו לגבי תקשורת. אחרי הכול, בעולם מסביבנו יש כמה נשים חזקות ומצליחות, גם כאלה שמנהלות מדינות או את מדיניות החוץ של מדינות די גדולות, שמאד לא יאהבו את הטון של חפץ. הן עוד פחות יאהבו - את שתיקת ראש הממשלה.